במהלך המרדף אחר צבא מדין, מגיע גדעון לעיר סוכות שבעבר הירדן ופונה אל תושבי המקום, שהיו בני עם ישראל [רש"י], בבקשה לספק מזון לחייליו התשושים.
גדעון מבקש ככרות לחם, כלומר לחמים שלמים [מצודת ציון], עבור העם אשר ברגלי, ביטוי המכוון לאנשים ההולכים עמו וצועדים בעקבותיו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפנייה של גדעון מופנית דווקא לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, כלומר לציבור הרחב ולא לשרי העיר. פנייה זו נובעת מכך שסיוע לצבא נשען על שני רבדים: חובת השרים לספק צידה מתוך כספי המיסים כחלק ממאמץ המלחמה, וחובת הצדקה המוסרית המוטלת על כלל הציבור לסייע לאנשים רעבים. גדעון מדגיש בדבריו את עייפות החיילים כדי לעורר את רחמי התושבים ולפנות למידת החסד שלהם, ומוסיף כי הם נמצאים בעיצומה של שליחות חשובה [מלבי"ם].
מטרת המרדף היא ללכוד את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן. למדיינים לא היה מלך יחיד ששלט על העם כולו, אלא ראשי השבטים הגדולים שלהם כונו מלכים או נשיאים [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה שגדעון רודף אחריהם כעת היא משום שהם הצליחו להימלט משדה הקרב בטרם נחסמו מעברי המים, או לחלופין, משום שהם כלל לא יצאו למלחמה אלא נשארו בארצם, וגדעון מבקש להגיע עד אליהם כדי להכריתם לחלוטין ולהסיר את האיום [מצודת דוד].