תגובתו של גדעון לאנשי פנואל כוללת איום ממוקד המותאם למקור גאוותם וביטחונם. כאשר הוא מכריז בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, כוונתו היא שלאחר שיחזור מהקרב ללא פגע, הוא יעניש אותם [ביאור שטיינזלץ]. עונש זה יתבטא בכך שהוא אֶתֹּץ את המגדל שלהם, כלומר ישבור ויהרוס אותו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הבחירה להרוס דווקא את המגדל אינה מקרית. אנשי פנואל בטחו במגדל העוז שלהם שיגן עליהם, ולכן לא יכלו לתרץ את סירובם לעזור לגדעון בכך שהם חוששים מפני האויב. מכיוון שכל ביטחונם נשען על אותו מבנה מבוצר, הבטחתו של גדעון לנתץ את המגדל מהווה ענישה של מידה כנגד מידה [מצודת דוד, מלבי"ם].