מותו של מנהיג דגול מותיר לעיתים קרובות חלל רוחני, ובמקרה של גדעון, הסתלקותו מהווה נקודת מפנה טראגית שבה העם ממהר לסגת לאחור. הנסיגה המיידית לעבודה זרה אינה תופעה חדשה, אלא חלק ממעגל היסטורי מוכר, שבו העם חוזר לסורו מיד עם מות השופט שהנהיג אותו [מלבי"ם].
עם מותו של גדעון, פולחן הבעל שב ותפס את מקומו המרכזי בקרב העם. וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים משמעו שהם חזרו לעבודת האלילים [ביאור שטיינזלץ]. בגידה רוחנית זו מסבירה גם את כפיות הטובה של העם כלפי משפחתו של גדעון לאחר מותו; מכיוון שגדעון כונה "ירובעל" על שום מלחמתו ושנאתו לעבודה זרה, חזרתם של בני ישראל לעבודת האלילים מנעה מהם באופן טבעי לנטות חסד לביתו ולמורשתו [חומת אנך].
בנוגע למילים בַּעַל בְּרִית, רוב הפרשנים מסכימים כי זהו כינויו או שמו הספציפי של האליל שאותו בחרו בני ישראל להמליך עליהם לאלוהים.