לאחר הניצחון במלחמה, גדעון מפגין צניעות והתרחקות מבצע כסף; למרות שעל פי שורת הדין הגיע לו חצי מהשלל, הוא אינו דורש זאת, אלא מבקש מתנה מועטת בלבד [מלבי"ם]. בקשתו היא וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כלומר, כל אחד מאנשיו ימסור לו נזם אחד מתוך השלל שלקח [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה נֶזֶם מתייחסת ספציפית לתכשיט המיועד לאף [מצודת ציון].
ההסבר לשפע התכשיטים טמון במילים כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. בניגוד למקובל בעמים אחרים, בקרב שבטי המדבר הללו היה נהוג שהגברים עצמם מתקשטים ועונדים נזמים מזהב [ביאור שטיינזלץ]. אזכור הישמעאלים בהקשר של המלחמה במדיינים עורר דיון בקרב הפרשנים, המסכימים כי קיים קשר הדוק בין העמים, אך מציגים גישות שונות לגבי טיבו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמדיינים והישמעאלים הם למעשה אומה אחת או אחים, שכן המדיינים הם בני קטורה, המזוהה עם הגר, אמו של ישמעאל. משום כך הם נקראים לעיתים באותו שם וחולקים מנהגים זהים. הוכחה לשימוש המקביל בשמות אלו ניתן למצוא בסיפור מכירת יוסף, שם מוזכרים הישמעאלים והמדיינים בערבוביה כמקשה אחת. אחרים מסבירים כי גם אם מדובר באומות נפרדות, הם התערבו אלו באלו וחלקו תרבות מדברית משותפת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, קיימת גישה פרשנית שונה, הנשענת על התרגום הארמי, ולפיה המילה "ישמעאלים" אינה מתייחסת כלל למדיינים עצמם. לפי פירוש זה, במהלך המרדף אחר מדיין נתקלו בני ישראל בערבים שוכני אוהלים והרגו אותם, ומהם למעשה נלקחו נזמי הזהב הרבים שהובאו לגדעון [רד"ק, אברבנאל].