גדעון חושף את הקשר האישי שלו לאנשים שנהרגו ומבהיר את ההשלכות של מעשה זה. בהצהרתו אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם, הוא מדגיש שאלו היו אחיו ולא בניו, אנשים חפים מפשע שלא מרדו ונהרגו על לא עוול בכפם [מלבי"ם].
המילה לוּ מתפרשת בפסוק זה במובן של מילת התנאי "אם" [מצודת ציון]. גדעון מציג את התנאי ואומר לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם, כלומר אילו הייתם משאירים אותם בחיים, לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם ללא משפט צדק [מלבי"ם]. אולם, מכיוון שהם אכן הרגו את אחיו, כפי שהודו בכך בעצמם, נוצר כעת חשבון של נקמה אישית שמביא להריגתם [ביאור שטיינזלץ].