שובו של גדעון משדה הקרב לאחר המערכה מול זבח וצלמונע מלווה בציון ייחודי של נסיבות חזרתו. המוקד המרכזי בביאור הדברים נסוב סביב משמעות המילה הֶחָרֶס, אשר מוסכמת על הפרשנים ככינוי לשמש [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מתוך הבנה זו, נחלקו המפרשים בשאלה האם הכתוב מציין את הזמן שבו חזר גדעון, או שמא את תוואי הדרך שבו צעד.
במישור הזמן, קיימות שתי גישות הפוכות. גישה אחת מפרשת את הצירוף מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס כהתייחסות לשעות היום, ולפיה גדעון שב מהמלחמה בעוד השמש הייתה תלויה גבוה בשמיים, בטרם שקעה ונעלמה תחת הארץ [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, קיימת קריאה המפרשת את הצירוף כזמן זריחת השמש ועלות השחר. לפי דעה זו, גדעון ניהל את המערכה והכה את מחנה האויב במהלך הלילה, ועם בוקר, כשהחלה השמש לעלות, הוא שב מן המלחמה [רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אל גישה זו מתווסף רובד טקטי, המסביר כי גדעון נאלץ לסיים את המערכה ולשוב ממנה דווקא בשל עליית השמש, משום שכוחו מנה אנשים מעטים שהיו מסוגלים להילחם ביעילות רק בחסות החשכה של הלילה [מלבי"ם].
לצד הפירושים הרואים בביטוי ציון של זמן, ישנה פרשנות גיאוגרפית המזהה את מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס כשם של מקום ספציפי. על פי קו חשיבה זה, מדובר בדרך המזרחית, המכונה "דרך השמש", שממנה עשה גדעון את דרכו חזרה הביתה בתום הקרבות [ביאור שטיינזלץ].