גדעון עומד מול שני המלכים שנישבו, אשר סביר להניח שעמדו כפותים וחסרי אונים, ומטיל על בנו את משימת ההוצאה להורג [ביאור שטיינזלץ]. בחירתו של גדעון דווקא בבנו הבכור למשימה זו נובעת משתי סיבות עיקריות: האחת היא תפקידו כגואל הדם, שעליו לנקום את הריגת דודיו, אחי אביו [מלבי"ם]. השנייה היא רצונו של גדעון לחנוך את בנו לגבורה; הריגת שני מלכים נחשבה לכבוד גדול ולסימן טוב לעתידו של הנער [אברבנאל].
למרות הציווי, וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כדי להורגם [רש"י]. הכתוב מנמק זאת: כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר. הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת פחד זה. בשל גילו הצעיר, לא היו בנער די אומץ או שנאה כדי להרוג אנשים בדם קר [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, חוסר ניסיונו גרם לו שלא להבין כי המלכים מסורים לחלוטין בידו ואינם יכולים להתנגד לו, ולכן פחד מהם [מצודת דוד].
רתיעתו של יתר היוותה אות לכך שלא יגדל להיות גיבור חיל כאביו ולא יגבר על מלכים [אברבנאל]. יתרה מכך, חוסר מסוגלותו של הנער הוביל לכך שהמלכים עצמם דרשו שגדעון יהרוג אותם. הם ראו פחיתות כבוד בכך שנער קטן וחסר כוח יהרוג אותם, והעדיפו למות מידו של שר צבא גיבור שכוחו רב, כדי שימותו במהירות ובכבוד הראוי למעמדם [אברבנאל].