גדעון בוחר בדרך של ענווה ופיוס דיפלומטי כדי להרגיע את המתיחות מול בני אפרים, ומעצים את חלקם בניצחון על פני הישגיו שלו. הוא מציין כי למרות שלא השתתפו בתחילת המלחמה, הצלחתם גדולה בהרבה משלו [ביאור שטיינזלץ]. תפיסת שרי מדין מעידה על גבורה כה עצומה, עד שהניצחון מיוחס ישירות לנתינה של ה' [מלבי"ם].
כאשר גדעון אומר וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם, הוא מנמיך את עצמו ושואל רטורית מהי בכלל יכולתו לעומתם, והאם היה מסוגל לבצע מעשה גבורה ולהגיע להישגים כמותם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא מודה כי מעשיו אינם יכולים להיחשב כחשובים באותה מידה כמו מעשיהם [רש"י], וכי לא היה ביכולתו לעשות את מה שהם עשו [מלבי"ם].
בעקבות דברי הפיוס, אָז רָפְתָה רוּחָם. המילה רָפְתָה מבטאת רפיון והיחלשות [מצודת ציון], והמילה רוּחָם מכוונת לרוח הכעס וסערת הרגשות שלהם [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי ברגע שגדעון דיבר על ליבם, והודה בגלוי בניצחונם וביכולתם העדיפה, נחה דעתם, זעמם נחלש והם חדלו מלכעוס עליו.