יצא לכם לדמיין מה מפקד מבקש לעצמו אחרי שהוא מנצח במלחמה גדולה? גדעון ניצח במלחמה, ולפי החוק היה מגיע לו לקבל חצי מכל האוצרות והשלל שהחיילים אספו. אבל גדעון היה אדם צנוע ולא חיפש להתעשר. לכן הוא לא דורש את החלק הגדול שלו, אלא מבקש מהחיילים בקשה קטנה: וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. הוא מבקש שכל חייל ימסור לו רק נֶזֶם אחד, שזהו תכשיט שמיועד לאף, מתוך השלל שלקח.
אבל למה היו לאויבים כל כך הרבה תכשיטי זהב? הפסוק מסביר: כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. בשבטי המדבר של אותם ימים היה מנהג שונה ממה שהיה מקובל בעמים אחרים, וגם הגברים עצמם היו מתקשטים ועונדים נזמים מזהב. אולי תשאלו את עצמכם, למה הפסוק קורא להם ישמעאלים, הרי גדעון נלחם בכלל בעם שנקרא מדיין? התשובה היא שהמדיינים והישמעאלים היו קרובים מאוד זה לזה, ממש כמו משפחה אחת גדולה. בגלל שהם חיו יחד באותו אזור, חלקו את אותה תרבות של אנשי המדבר והיו להם מנהגים זהים, לפעמים התנ"ך קורא להם באותו השם.