תארו לעצמכם שאתם באמצע משימה חשובה וארוכה, רצים שעות על גבי שעות, והבטן מתחילה לקרקר מרוב עייפות ורעב. זה בדיוק מה שקרה לגדעון ולצבא שלו. בזמן שהם רודפים אחרי צבא מדין, הם מגיעים לעיר סוכות שנמצאת בעבר הירדן. גדעון פונה אל תושבי המקום, שהם בעצם אחים שלהם מעם ישראל, ומבקש מהם עזרה.
הוא מבקש מהם כִּכְּרוֹת לֶחֶם, כלומר לחמים שלמים, עבור החיילים אֲשֶׁר בְּרַגְלָי, שזה ביטוי לאנשים שהולכים איתו וצועדים בעקבותיו. גדעון בוחר לפנות דווקא אל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, כלומר לכלל התושבים הרגילים ולא למנהיגי העיר. הוא עושה זאת כי הוא יודע שחוץ מהחובה של המנהיגים לספק אוכל לצבא, יש גם מצווה ומוסר של כל אדם לתת צדקה ולעזור לאנשים רעבים. גדעון מדגיש עד כמה החיילים שלו תשושים כדי לעורר את מידת החסד והרחמים של התושבים, ומסביר להם שהם נמצאים בעיצומה של שליחות חשובה.
המטרה של המרדף הזה היא לתפוס את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן. למדיינים לא היה באמת מלך אחד ששלט על כולם, אלא ראשי שבטים גדולים שנקראו מלכים. גדעון חייב להמשיך לרדוף אחריהם, כי הם הצליחו לברוח משדה הקרב ולהתרחק, והוא רוצה להגיע אליהם כדי לעצור את הסכנה לחלוטין ולדאוג שהם לא יפגעו יותר בעם ישראל.