מיכה, פרק ד׳, פסוק י״ג

העמים הרבים שנאספו לצור על ירושלים באחרית הימים מיועדים למפלה גדולה, ולכן הנבואה קוראת אל בַת־צִיּוֹן המוחלשת לקום ולהכות בהם. פעולה זו נמשלת לעגלה המפרידה את המוץ מן הבר כדי לכלות את הרשעים, ולכן נאמר לה קוּמִי וָדוֹשִׁי, כאשר ה' יעניק לה כוחות מחודשים: את קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל כדי לנגח באויבים, ואת וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה כדי לרמוס אותם עד שוַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים ותכתשי אותם דק דק. לאחר הניצחון מצהירים ישראל וְהַחֲרַמְתִּי, כלומר יקדישו לַיהֹוָה את שלל האויבים. שלל זה מורכב מבִּצְעָם ומוְחֵילָם, מונחים המתארים יחד את כלל חמדת עושרם של הגויים, או לחלופין מבחינים בין הממון שגזלו מישראל שלא במשפט לבין נכסיהם העצמיים, אשר יוקדשו כולם לַאֲדוֹן כׇּל־הָאָרֶץ.