הנביא פונה אל ירושלים ברגע של חרדה מפני הגלות ושואל עַתָּה לָמָּה תָרִּיעִי רֵעַ, מדוע היא מרימה קול זעקה וייאוש או ממהרת לחפש בריתות אצל עמים זרים. הוא ממשיך ותוהה הֲמֶלֶךְ אֵין־בָּךְ אִם־יוֹעֲצֵךְ אָבָד, כלומר, מדוע העיר ממהרת להיכנע כאשר ה' הוא מלכה ומנהיגה, וגם הנהגתה האנושית עודנה קיימת. פחד האויב שאחז בעם מתואר במילים כִּי־הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה, המבטאות רתת וכאב עז של אישה הכורעת ללדת. עם זאת, בתוך דימוי הכאב חבויה גם נחמה, שכן כשם שצירי הלידה חולפים ומביאים עמם חיים חדשים, כך גם הגלות היא זמנית ובסופה ה' יגאל את העם וישיבו לארצו.
מיכה, פרק ד׳, פסוק ט׳
עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.