נבואת נחמה זו משרטטת את תהליך שיקומה של ירושלים, ממצב של שבר וגלות ועד לחזרתה להיות המרכז השלטוני והרוחני של עם ישראל המאוחד.
הנביא פונה אל ירושלים ומכנה אותה מִגְדַּל־עֵדֶר וכן עֹפֶל. רוב הפרשנים מסבירים כי מונחים אלו מתארים מצודה, מבצר או מגדל גבוה וחזק. ירושלים נמשלת למגדל השומר על עדר הצאן, שכן עם ישראל נמשל לעדר, והעיר היא המקום שאליו מתקבצים כל שבטי ישראל שלוש פעמים בשנה [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש המזהים את המקום באופן ספציפי עם הר ציון, בית המקדש או מגדל דוד [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם], וכן מציינים שזהו שמו של מקום ממשי סמוך לבית לחם שהנביא שואל כהשאלה [מלבי"ם]. גישה שונה מציג תרגום יונתן, הדורש את המילה עֹפֶל מלשון אופל והעלמה, ומפרש את הפסוק על משיח ישראל הנסתר כעת מעין כול בשל חטאי העם [רש"י, רד"ק].
המילים עָדֶיךָ תֵּאתֶה משמעותן "אליך תבוא", כאשר האות אל"ף במילה תֵּאתֶה היא נחה ואינה נהגית [מנחת שי, רד"ק, מצודת ציון]. למי מכוונת ביאה זו? פרשנים רבים מסבירים כי ההבטחה היא ששארית העם, אותה צאן צולעה ונדחה שהוזכרה בפסוקים הקודמים, תתקבץ ותשוב אל ציון [רש"י, מצודת דוד]. אבן עזרא, לעומת זאת, מחבר מילים אלו להמשך הפסוק, כך שהכוונה היא שהממשלה עצמה היא זו שתבוא אל העיר.
הבטחת השיא בפסוק היא וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה. הפרשנים מסכימים כי מדובר בחזרתה של מלכות בית דוד למלוא תפארתה. הייחוד של ממשלה זו הוא באחדותה: בניגוד לימי הפילוג לשתי ממלכות נפרדות, המלכות העתידית תשוב להיות כפי שהייתה בראשיתה בימי דוד ושלמה – שלטון אחד המאחד תחתיו את כל שבטי ישראל מתוך ירושלים [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. כפל הלשון בפסוק, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם, נועד לחזק ולהדגיש הבטחה זו [רד"ק].
מבט ייחודי על שלבי הגאולה מציג המלבי"ם, הרואה בפסוק תיאור של תהליך הדרגתי בן שלוש מדרגות: תחילה, קיבוץ גלויות של גלות יהודה ובנימין (עָדֶיךָ תֵּאתֶה). לאחר מכן, הקמת הנהגה זוטרה של שופטים, בדומה לימים שלפני המלכת מלך בישראל (וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה). ולבסוף, כינון מלכות קבע של מלך המשיח מבית דוד (מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם). המלבי"ם אף מדייק בלשון הפסוק: המילה תֵּאתֶה מציינת ביאה מוחלטת ומהירה של הגלויות, בעוד המילה וּבָאָה מרמזת על תהליך איטי והדרגתי של חזרת השלטון, שלב אחר שלב, עד להופעתו השלמה.