חזון השלום מציג מציאות של שלווה עולמית מוחלטת, שבה ביטחון אישי ושפע כלכלי מחליפים את סכסוכי העבר. ההבטחה וְיָשְׁבוּ אינה מוגבלת לעם ישראל בלבד, אלא מקיפה את כל אנשי העולם, כך שלא תהיה עוד מלחמה כלל [רד"ק, אבן עזרא].
הביטוי אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מתאר מצב שבו עצי הפרי יניבו שפע, ובני האדם יחיו תחתיהם בשלווה ובביטחון [ביאור שטיינזלץ]. שפע חקלאי זה יעלים את העוני והרעב, שהם הגורמים המרכזיים למריבות ולמעשי שוד, וכך לא יהיה עוד צורך בכלי נשק [מלבי"ם]. במציאות זו וְאֵין מַחֲרִיד, כלומר לא יהיה דבר שיעורר חרדה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ואיש לא יפחיד אדם אחר ויבריח אותו ממקומו [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי הסיומת כִּי־פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר באה להדגיש את הוודאות המוחלטת של החזון, שכן דברי ה' נאמנים ויתקיימו ללא ספק. מקור ההבטחה האלוהית הזו, מציין רש"י, נמצא כבר בתורה עצמה, בפסוק "ונתתי שלום בארץ" [רש"י].