לאחר נבואות זעם קשות על חורבן ויציאה לגלות, שבהן תואר הר הבית כמקום שומם שיהפוך ליער, עולה חזון עוצמתי של תקווה וגאולה. נבואה זו, שנאמרה בסגנון דומה גם על ידי הנביא ישעיהו, מבקשת לנחם את העם ומציגה את הניצחון הרוחני והמעמדי העתידי של ירושלים.
התקופה המתוארת מתרחשת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מונח שרוב הפרשנים מסכימים כי הוא מכוון לימות המשיח. באותם ימים, הַר בֵּית ה' יהיה נָכוֹן, כלומר מוכן, מבוסס ועומד איתן באופן תמידי על מכונו [מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל].
באשר להבטחה שההר יהיה בראש ההרים ונִשָּׂא (גבוה ומורם) מהגבעות, קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי אופי ההגבהה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בעלייה רוחנית ומעמדית, ולא בשינוי פיזי של גובה ההר. בעוד שבעבר נהגו הגויים לעבוד עבודה זרה על הרים רמים וגבעות נישאות, לעתיד לבוא הם יכירו באמת האלוהית, יכבדו את הר הבית וינשאו אותו בחשיבותו מעל כל שאר ההרים [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. שמעו של המקום ייצא למרחוק, עד שייראה לכל באי עולם כאילו הוא הפסגה הגבוהה ביותר [אבן עזרא]. לעומת גישה זו, יש הסבורים כי אכן מדובר בשינוי טופוגרפי ממשי, וכי ההר יוגבה פיזית מעל הגבעות שסביבו [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. בסופו של תהליך זה, ירושלים תהפוך לעיר הבירה המרכזית של העולם כולו, ותשלוט בכיפה בדומה למעמדן של האימפריות הגדולות בהיסטוריה [אברבנאל].
הפסוק נחתם במילה וְנָהֲרוּ, שמשמעותה ריצה, הימשכות והתקבצות המונית. המילה נגזרת מהשורש נ.ה.ר, ומתארת תנועה שוטפת ובלתי פוסקת של מים [רש"י, רד"ק, אבן עזרא]. עמי העולם, ובהם גם האומות החשובות והחזקות ביותר, יזרמו אל הר הבית. התנועה אליו תהיה טבעית וחלקה, ממש כשם שנהר נמשך וזורם מעצמו למקום נמוך, וזאת מתוך רצון פנימי עמוק של העמים ללמוד את דרכי ה' ולעבוד אותו יחד [מלבי"ם, אברבנאל].