תחושת הביטחון המזויפת של מנהיגי העם מתנפצת אל מול המציאות המרה. בעוד שהם בטחו בכך שנוכחות המקדש תגן עליהם מכל רע, הנבואה מבהירה כי שחיתותם המוסרית תוביל להרס מוחלט.
החורבן מגיע בִּגְלַלְכֶם, כלומר בעוונותיכם ובשל מעשי הדמים שבהם נבנתה העיר, בניגוד גמור לאמונה השגויה שה' יגן על עירו ועל ביתו בכל מצב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יש המצביעים על כך שהנבואה משרטטת מדרג של הרס, שבו באופן אירוני, ככל שהמקום מקודש יותר – כך חורבנו יהיה גדול ומוחלט יותר [מלבי"ם].
תחילה, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. המבנים כולם ייהרסו עד היסוד, והמקום ישוב להיות קרקע ריקה שחורשים אותה כמו שדה חקלאי [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, נבואה זו התגשמה במלואה כאשר טורנוסרופוס הרומאי חרש את שטח ההיכל וסביבותיו לאחר חורבן בית שני [אברבנאל].
לאחר מכן, וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה. העיר עצמה תהפוך לאוסף של תלי חרבות וגלי אבנים כתוצאה ממפולת הבניינים [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. הפרשנים מעירים כי המילה עִיִּין מסתיימת באות נו"ן במקום באות מ"ם (עיים), אך משמעותה זהה לחלוטין [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון]. כדי ליישב את נבואת השממון המוחלט עם עובדת קיומה של ירושלים כעיר בנויה, מוסבר כי ירושלים המוכרת כיום אינה העיר המקורית; העיר העתיקה נחרבה עד דק והפכה לגלי אבנים, ואילו העיר המאוחרת יותר נבנתה על ידי הרומאים בשטח סמוך שהיה בעבר מחוץ לעיר [אברבנאל].
לבסוף, וְהַר הַבַּיִת לְבָמֹות יָעַר. המקום המקודש ביותר, שבו שכן כבוד ה', ייהפך למקום שומם ועזוב [אבן עזרא]. המילה לְבָמֹות מתפרשת כגלי האבנים שייערמו לגובה [רד"ק, אברבנאל], או כתיאור לשרשי העצים הגבוהים שנותרים בקרקע לאחר קריטת יער ודומים לבמות [מצודת דוד]. ההר יצמיח פרא עשבים ועצים, יתרוקן מאדם ויהפוך למשכנם של חיות בר ושועלים [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. השימוש בלשון רבים ("במות") מוסבר בכך שהנבואה כוללת את הר הבית יחד עם הר הזיתים הסמוך אליו, או לחלופין, כרמז היסטורי לבמות העבודה הזרה שהקים במקום הקיסר אדריאנוס [רד"ק, אברבנאל].