ההנהגה הרוחנית והמדינית של העם שקועה בשחיתות עמוקה של בצע כסף, ובכל זאת מפתחת אשליה מסוכנת של ביטחון דתי. במקום להנהיג ביושר, שלוש שדרות ההנהגה מועלות בתפקידן ומוכרות את האמת עבור רווח אישי.
ראשיה הם מנהיגי ירושלים, המזוהים כמלכים [אבן עזרא, רד"ק] או כחברי הסנהדרין [רד"ק]. במקום לעשות משפט צדק, הם שופטים ומזכים את מי שמשלם להם שוחד [מצודת דוד].
אחריהם מוזכרים כהניה, אשר תפקידם המהותי הוא להורות וללמד את התורה לעם [רד"ק, מצודת דוד]. אולם הם יורו – מלשון הוראה ולימוד [מצודת ציון] – בהתאם לבמחיר, כלומר תמורת תשלום כספי, כשהם מתאימים את פסיקותיהם לרצונו של מי שמשלם להם [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון].
הקבוצה השלישית היא ונביאיה, הלוא הם נביאי השקר [רד"ק, אבן עזרא]. יקסמו – נבואתם אינה אלא קסם ושקר. הפועל מבטא חיתוך וקביעה מוחלטת של העתיד [אבן עזרא], והם משתמשים בו כדי לבשר שלום וטוב למי שנותן להם כסף [מצודת דוד, רד"ק].
למרות מעשיהם החמורים, המנהיגים מעיזים את פניהם. ישענו – הם שמים את ביטחונם [מצודת ציון] בה', מתוך תפיסה מעוותת שנוכחות השכינה והמקדש בתוכם מהווה תעודת ביטוח מפני כל חורבן או פורענות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ביטחון שווא זה מזכיר את קריאתם העיוורת של החוטאים המסתמכים על האמירה "היכל ה'" כמגן אוטומטי [רד"ק, אבן עזרא].
זווית נוספת מציגה את טענתם של החוטאים באור משפטי. החוטאים סברו שמאחר שה' שוכן בתוכם, הרי שחל כאן הכלל ההלכתי של "שמירה בבעלים" למצב שבו השומר פטור מאחריות כל עוד הבעלים נמצאים עמו. לכן, הם האמינו שיהיו פטורים מעונש על מעשיהם. ואולם, זוהי טענת הבל, שכן גם כאשר הבעלים נוכחים, אדם עדיין חייב על פשיעה רשלנית ועל גרימת נזק ישיר. עבירותיהם החמורות של המנהיגים נחשבות לנזק ישיר ולפשיעה, ולכן נוכחות ה' לא תפטור אותם מהעונש הראוי להם [חומת אנך].