מנהיגי העם, שאמורים להיות אמונים על הצדק, מתוארים כמי שהפכו לחלוטין את סדרי המוסר. במקום לדאוג לחלשים, הם מנצלים אותם באכזריות קיצונית.
הפסוק פותח בתיאורם כשֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע (המילה נכתבת בתורה "רעה" אך נקראת "רע" [מנחת שי, רד"ק]). התנהגות זו מהווה את ההפך הגמור ממשפט וצדק [מלבי"ם]. אין מדובר רק בהימנעות מעשיית חסד עם העניים, אלא באהבה של ממש לעשיית הרע ולפגיעה בהם [רד"ק].
החלק השני של הפסוק משתמש בדימוי ציורי וקשה: גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם. המילה שְׁאֵרָם פירושה בשרם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר את שרי העם וקציניו העושקים את ההמונים והעניים [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
התיאור של הפשטת העור ואכילת הבשר מעל העצמות אינו כפשוטו, אלא משל לעושק כלכלי חמור. גישה אחת מסבירה כי גזלת ממונם ולחם חוקם של העניים משולה להפשטת גופם, שכן המזון הוא זה שמקיים ומגדל את העור, הבשר והעצמות [רד"ק]. גישה נוספת רואה בתיאור זה ביטוי של גוזמה והפלגה שנועד להמחיש את ההיקף העצום של הגזל [מצודת דוד]. התיאור עצמו מצביע על תהליך אכזרי והדרגתי של ניצול: המנהיגים גוזלים תחילה את עורם של העניים, ולאחר מכן ממשיכים ומעמיקים את העושק כשהם גוזלים אף את בשרם מעל עצמותיהם [מלבי"ם].