עת של פורענות ומשבר מציבה את המנהיגים המושחתים מול שתיקה אלוהית מוחלטת, הממחישה את עקרון הצדק והגמול. הקצינים והמנהיגים שניצלו את כוחם כדי לדכא את החלשים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ימצאו את עצמם חסרי אונים כאשר תתהפך התמונה. המילה אָז מכוונת לעת בוא הפורעניות והגעת האויב [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל], או כהמשך לזמן שאליו התייחס הנביא קודם לכן [רש"י]. באותה עת, יִזְעֲקוּ אֶל ה' בבקשה שייטיב עמם ויושיע אותם [רש"י], אך הוא וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם, כלומר לא ישיב לזעקתם [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי העונש המתואר כאן מבוסס במדויק על עקרון של מידה כנגד מידה. וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם – ה' יסרב להשגיח בצרתם [מצודת דוד] ויסיר מהם את השגחתו כך שיופכרו ליד המקרה [מלבי"ם]. יחס זה מגיע להם בדין כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם, מלשון עשיית רעה [מצודת ציון]. כשם שבעבר אותם מנהיגים אטמו את אוזניהם מזעקת העניים העשוקים והסתירו את פניהם מהעלובים כדי שלא לעזור להם, כך בדיוק ינהג כעת ה' כלפיהם כאשר יד האויב תגבר עליהם.
על פי תפיסה זו, השתיקה האלוהית אינה עוול או אכזריות שרירותית, אלא משפט צדק. הרעה שבאה על המנהיגים אינה אלא תוצאה ישירה של המעשים הרעים שהם עצמם עשו והמציאות שהם עצמם הכינו במו ידיהם [מלבי"ם].