מנהיגי השקר הרוחניים צפויים לעונש של חשיכה מוחלטת ואסון כבד, שיבואו עליהם כתוצאה ישירה ממעשיהם. הפסוק משתמש במוטיבים של לילה ואפלה כדי לתאר את הצרה הגדולה שתשיג אותם, כאשר האויב יגיע ויוכיח שכל דבריהם היו שקר. מרוב מצוקה, העולם ייראה בעדם חשוך לחלוטין.
הפרשנים מסבירים את המושגים בפסוק: מחזון משמעו נבואה, מקסום הוא סוג של כישוף, ובאה מתייחס לשקיעת השמש, והמילה וקדר מציינת חושך ושחרות.
הפסוק פונה לשלוש קבוצות שונות של מנהיגי שקר, ומתאים לכל אחת מהן עונש של מידה כנגד מידה [מלבי"ם]:
ראשית, החוזים, שדרכם לקבל את החזון בלילה. במקום שהלילה יביא להם חזון, חזונות השקר שלהם הם אלו שיביאו עליהם את "לילת" הצרה.
שנית, הקוסמים, שנוהגים לבצע את הקסם במקומות חשוכים. במקום להפיק תועלת מהחושך, הכישוף שלהם ימיט עליהם חשיכה ואסון. יש הסבורים כי החושך שיירד עליהם יהיה כה כבד, עד שלא יוכלו כלל לעסוק בקסמיהם בלילה [אבן עזרא].
שלישית, נביאי השקר, שנוהגים להתנבא באור יום. עליהם נאמר ובאה השמש, כלומר שמשם תשקע והם ישקעו בצרה.
הפסוק מגיע לשיאו במילים וקדר עליהם היום. אין הכוונה רק לשקיעת השמש, אלא לכך שבעיצומו של היום, בעוד השמש בשמיים, האור יהפוך עבורם לחושך. הדבר מסמל צרה פתאומית שתשיג אותם לפני זמנה [מלבי"ם], יום של ענן וערפל שיביא עליהם את אידם [אבן עזרא]. כפילות המילים והתיאורים השונים של החושך לאורך הפסוק נועדו להדגיש ולהעצים את חומרת המצוקה והפורענות שעתידה ליפול על נביאי השקר.