דברי ה' המובאים כאן מציגים ביקורת חריפה נגד מנהיגים רוחניים מושחתים, המנצלים את מעמדם והשפעתם לתועלת אישית. נביאי השקר הללו מתאימים את המסר האלוהי כביכול שהם מעבירים בהתאם לתגמול החומרי שהם מקבלים, ובכך הופכים את הנבואה לעסק מסחרי של תן וקח.
הביטוי הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים מתייחס לאותם נביאי שקר, מעין אנשי רוח, המוליכים את העם שולל ומרחיקים אותם מדרך הטוב [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ, מלבי"ם]. מנהיגים אלו מתוארים כהַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, ביטוי שסביבו קיימות שתי גישות פרשניות מרכזיות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מבינה את המילה "נושכים" כפעולת אכילה פיזית, מלשון חיתוך המזון בשיניים. כאשר אנשי העם נותנים לאותם נביאים בשר שמן ומאכלים טובים לנגוס בהם, הנביאים גומלים להם בנבואות טובות ומבשרים להם כי וְקָרְאוּ שָׁלוֹם [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. למעשה, ברגע שנותנים להם אוכל, פיהם נסתם מלדבר רע על אותו אדם [מלבי"ם].
לעומת זאת, גישה אחרת רואה ב"נשיכה" תיאור מטפורי להרס הטמון בדבריהם. על פי פירוש זה, הנביאים אומנם מחליקים בלשונם ומבטיחים שלום כדי להרגיע את העם, אך בפועל דברי השקר שלהם פוגעים ונושכים את ישראל, בדומה לנשיקות של שונא המסוות כוונות רעות [רד"ק, אבן עזרא].
הצביעות של נביאי השקר נחשפת במלואה בחלקו השני של הפסוק: וַאֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן עַל־פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. המילה וְקִדְּשׁוּ משמעותה הכנה, זימון או איסוף [רש"י, מצודת ציון]. אדם שמסרב לפרנס אותם, לספק את דרישותיהם או לתת אוכל אל פיהם, סופג מיד את זעמם. נביאי השקר מתאגדים נגדו, משמיצים אותו בדברים רעים, ומתנבאים כי מלחמה, חורבן ואבדן עתידים לבוא עליו [רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל]. התנהלות זו מוכיחה את שקרותם המוחלטת, שכן נבואתם אינה מבוססת על אמת רוחנית, אלא משתנה בהתאם לכמות האוכל והטובות שהם מקבלים מכל אדם [אברבנאל].