חזון אחרית הימים מציג מציאות של שלום עולמי, שבה סכסוכים אנושיים נפתרים ללא אלימות, אלא באמצעות משפט צדק והדרכה מוסרית. כלי המשחית וההרג עוברים התמרה והופכים לכלים של יצירה וחקלאות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הדמות הפועלת בפסוק היא מלך המשיח, שישמש כשופט עליון ואדון לכל העמים, ואליו יבואו כדי ליישב תביעות וסכסוכים. מנגד, קיימות גישות אחרות הרואות בשופט את ה׳ עצמו, את דבר ה׳, או אף את העיר ירושלים ואנשיה [אבן עזרא, אברבנאל, שטיינזלץ]. הפעולה וְשָׁפַט יחד עם הפועל וְהוֹכִיחַ מתפרשים כבירור האמת, יישור ההדורים, וכן לימוד מוסר ותוכחה [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ]. המשפט יקיף אוכלוסיות מגוונות: עַמִּים רַבִּים מציין אומות גדולות בכמותן או כאלו המונהגות על ידי מלך, בעוד גּוֹיִם עֲצֻמִים מתייחס לאומות חזקות או לאומות פחותות שיקבלו את התוכחה, אפילו אלו הנמצאות במרחק רב [אברבנאל, מלבי"ם].
ביטול המלחמות נובע מכך שהשופט יעלים את סיבות השורש לסכסוכים. בין אם מדובר במלחמות על רקע דתי, סכסוכים משפטיים ומדיניים או מרידות פנימיות, פסיקתו ותוכחתו ישיבו את הצדק על כנו ויביאו להשלמה בין הצדדים [מלבי"ם]. שלטון גלובלי זה לא יושג בכוח הזרוע ובאמצעות חרב, כפי שעשו אימפריות בעבר דוגמת רומי, אלא מכוח קדושתו ורוחו של ה׳ שיביאו להכנעת העמים [אברבנאל].
בעקבות השלום, כלי הנשק יאבדו את משמעותם ויעברו הסבה. העמים יכתשו וישברו את כלי המשחית שלהם, כפי שמשתמע מהמילה וְכִתְּתוּ [מצודת ציון, מצודת דוד]. את חרבותיהם יהפכו לְאִתִּים, שהם כלי חפירה לעבודת האדמה, ואת חניתותיהם יהפכו לְמַזְמֵרוֹת, שהם כלים המשמשים לגיזום וכריתת ענפי גפנים ועצים [רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ].
לבסוף, הפסוק מבטיח כי אומות לא יניפו עוד נשק זו על זו, כפי שמתפרש מהמילים לֹא־יִשְׂאוּ [שטיינזלץ]. מעבר להפסקת הלחימה בפועל, הם גם לא ילמדו עוד תכסיסי מלחמה ולא יתאמנו לקראתה [מלבי"ם, מצודת דוד]. הבטחה זו מהווה שינוי היסטורי חסר תקדים, שכן עד לאותו זמן לא חלף דור אחד בהיסטוריה האנושית ללא מלחמות [אבן עזרא].