מיכה, פרק ד׳, פסוק י״ד

רגעים של משבר צבאי, מצור והשפלה עמוקה מקופלים בפסוק זה, אשר משמש עבור הפרשנים צוהר להבנת חורבנות העבר ומלחמות אחרית הימים.

הצירוף תתגודדי בת גדוד מציג משחק מילים לשוני שזכה לשני כיווני פירוש מרכזיים. הגישה הראשונה מסבירה את המילה תתגודדי מלשון איסוף מחנות וצבאות, כך שהאויבים יתקבצו יחד כעדת דבורים [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון שריטת הבשר בצער ובאבל, כעונש שעתיד לבוא על האויב [מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל]. המילה גדוד עצמה מתפרשת כמחנה צבאי [מצודת ציון].

זהותו של אותו צבא המכונה בת גדוד, אשר מצור שם עלינו (כלומר, הקיף את העיר בגייסות כדי ללכדה [מצודת ציון]), נתונה במחלוקת המשקפת תקופות היסטוריות שונות. יש שזיהו צבא זה עם אשור [ביאור שטיינזלץ], או עם הכשדים והבבלים שהחריבו את הבית הראשון [רש"י]. אחרים רואים בכך התייחסות למלכות רומי ולמצור של חורבן בית שני [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, פרשנים אחרים לוקחים את הפסוק מן העבר אל העתיד, אל מלחמת גוג ומגוג [רד"ק]. גישה המשלבת בין התקופות מציעה כי "בת גדוד" הם למעשה הצאצאים של אותן אומות עתיקות שצרו על ירושלים בעבר, כמו אשור, בבל ורומי, אשר יתאספו שוב באחרית הימים [מלבי"ם].

חציו השני של הפסוק, בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל, מתאר מכה של ביזיון והשפלה באמצעות שרביט על האזור שסמוך לעין [מצודת ציון, מצודת דוד]. גם כאן חלוקים הפרשנים בשאלה מי מכה את מי ומדוע.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאויבים הם אלו שמכים ומשפילים את מנהיגי ישראל, זקניו ושופטיו בזמן הגלות [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. במסגרת גישה זו, יש המציינים כי שופט ישראל מכוון לדמות ספציפית כמו המשיח או זרובבל, והפסוק מתאר את מחשבתם ותוכניתם של האויבים להכותו, גם אם לא בהכרח יצליחו בכך בפועל [אבן עזרא].

מול גישה זו, ניצבת פרשנות הפוכה הקובעת כי תיאור ההכאה אינו מעשה של האויב, אלא דווקא חטאם של ישראל שבגינו בא עליהם המצור מלכתחילה. לפי פירוש זה, בני ישראל הם אלו שהיו מלעיגים על נביאיהם, מוכיחיהם ושופטיהם, ומכים אותם על הלחי [רש"י, אברבנאל].

מתוך השילוב בין חלקי הפסוק עולה תמונה של שכר ועונש לאורך ההיסטוריה. האומות שהשפילו את מנהיגי ישראל בעבר, יתקבצו שוב באחרית הימים למצור על ירושלים, אך הפעם יספגו מכה ניצחת, ישרטו את בשרם באבל, ויקבלו את גמולם מידי ה', בעוד ישראל יתנערו וישברו את אויביהם [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].