מתוך שפלות, קטנות ומקורות שנראים שוליים, עתידה לצמוח הישועה הגדולה ביותר של עם ישראל. הבטחה נבואית זו מציגה ניגוד מרתק בין עיר קטנה ומשפחה נבזית לכאורה, לבין הופעתו של מנהיג נצחי שישלוט בישראל וישלים את תכלית הבריאה.
הנביא פונה אל וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה. צירוף השמות נועד להבהיר באיזו עיר מדובר ולהבדיל אותה מעיר אחרת בשם בית לחם שהייתה בנחלת שבט זבולון [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל], שכן אפרת הוא פשוט שם נוסף לאותו המקום בנחלת יהודה [רש"י, אבן עזרא].
על העיר והמשפחה נאמר צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה. המילה צעיר מבטאת מצב של קטנות וביזיון, והמילה באלפי מתייחסת לשררה והנהגה [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו מהי אותה קטנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בקטנות פיזית ודמוגרפית – בית לחם הייתה עיר קטנה ביישובה, ומשפחת ישי ממנה יצא דוד המלך הייתה שולית וחלשה בשבט. לעומת זאת, יש המפרשים את הקטנות כפחיתות מעמד ויוחסין, שכן ראוי היה שמשפחת בית דוד תהיה הבזויה והנחותה במשפחות יהודה בשל הפסולת שדבקה בה ממוצאה מרות המואביה [רש"י, מצודת דוד]. בראייה היסטורית של קץ הימים, קטנות זו משקפת את מצבו של שבט יהודה שיהיה חלש, מועט ומפוזר בתחילת תהליך הגאולה, בטרם יתעצם כוחו [מלבי"ם].
למרות אותה נחיתות, ההבטחה האלוהית היא מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי המושל העתידי שיצא משושלת זו הוא מלך המשיח בן דוד, שיהפוך לאבן הראשה למרות שהיה כ"אבן מאסו הבונים".
חותם הפסוק, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם, זכה למספר רבדי הבנה. ברובד הפשט, אין הכוונה שהמשיח עצמו ייוולד פיזית בבית לחם לעתיד לבוא, אלא ששורשיו ומקור מחצבתו הם משם, מהימים הקדמונים של דוד המלך [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל], וכי מלכותו תתחזק ותשוב להיות כבימי דוד ושלמה [מלבי"ם].
ברובד עמוק יותר, המושג "ימי עולם" מקבל משמעות רוחנית וקוסמית. שמו של המשיח ורעיון הגאולה קדמו לבריאת העולם ולשמש, שכן מלכות בית דוד מהווה את התכלית השלמה שלשמה נברא המין האנושי כולו [רש"י, מלבי"ם].
ברובד הסוד, לשון הרבים במילה וּמוֹצָאֹתָיו רומזת לשורשים הנסתרים והמורכבים של שושלת המלוכה מימי קדם. שורשים אלו כוללים לא רק את רות המואביה שהיא גלגול נשמתה של תמר אשת יהודה, אלא גם את בת שבע הקשורה רוחנית לחוה אמנו. כך, דרך מסלולים עוקפים ונסתרים, נקשרת שושלת המשיח אל ראשית ימי האנושות ממש [חומת אנך].