עקירת העבודה הזרה מתוך העם מלווה בטיהור עמוק של המרחב, המביא עמו להסרת איומים. הפועל וְנָתַשְׁתִּי מבטא פעולת עקירה, ומשמש במקרא בפרט לתיאור עקירת נטיעות [מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ]. פעולה זו מכוונת כלפי אֲשֵׁירֶיךָ – אילנות שניטעו במיוחד לשם פולחן ועבודה זרה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. המשמעות המעשית של עקירה זו היא סיום מוחלט של ההשתחוויה לאלילים [מצודת דוד].
באשר למילה עָרֶיךָ, נחלקו המפרשים לשתי גישות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על התרגום הארמי, היא שהמילה נגזרת מהשורש "ער" ומשמעותה שונאים ואויבים. לפי קו מחשבה זה, נוצר בפסוק קשר של סיבה ותוצאה: ברגע שישראל יחדלו מעבודה זרה ויעקרו אותה מתוכם, ה' ישמיד את האויבים המעיקים עליהם [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים את המילה כפשוטה, ערים של ממש. לפי גישה זו, ההשמדה מכוונת כלפי הערים שבהן התקיים פולחן האשרים, במטרה למחות ולהשכיח כל זכר לעבודה הזרה שהייתה בהן [אבן עזרא, מלבי"ם], או כחלק מפעולה רחבה יותר של הכרתת ערי הארץ [רד"ק].