ה' מבטיח להוציא לפועל פעולת תגמול קשה וממוקדת נגד אומות העולם, מתוך זעם עמוק ומוחלט. נקמה זו נועדה לעשות צדק היסטורי ורוחני, והיא תתבצע על ידי ה' בעצמו, ללא כל צורך בהסתמכות של עם ישראל על כוח צבאי, סוסים, מרכבות או ערי מבצר [אברבנאל].
העונש מתואר כפעולה שתיעשה בְּאַף וּבְחֵמָה, כלומר בכעס רב [ביאור שטיינזלץ]. ישנה אבחנה בין שני המושגים: בעוד שהמילה אַף מבטאת את הכעס הגלוי והחיצוני, המילה חֵמָה מתארת את הזעם הפנימי שבלב. השילוב של שניהם יחד מצביע על כעס מסוכן ומוחלט [מלבי"ם].
הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת מהותם של הגויים אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך חירשות רוחנית. אלו גויים שלא שמעו בקול ה', סירבו לקבל את מצוותיו ואת לימוד התורה, ולא יסכימו לחזור לדת האמת ולקבל עליהם עול מלכות שמים.
גישה אחרת מתמקדת ביחסם ההיסטורי לעם ישראל. הפסוק אינו מכוון נגד כלל אומות העולם, אלא רק כלפי אלו "שלא שמעו" לתחנוני ישראל בגלות ולא ריחמו עליהם. גויים שהרעו לישראל והחריבו את ארצם יספגו נקמה, בעוד שאומות שהטיבו עמם יינצלו [אברבנאל].
לעומת פירושים אלו, המתמקדים בחטאם של הגויים, יש המפרשים את המילים אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ כתיאור של עוצמת העונש עצמו: ה' יעשה בגויים עובדי האלילים נקמה כה מופלגת וחסרת תקדים, עד שהם מעולם לא שמעו על נקמה כזו בעבר [מצודת דוד].