לאחר תקופת הצרה והמשבר, עתיד לקום מלך המשיח ולהנהיג את עם ישראל בביטחון, תוך השלכת מורא על אומות העולם והבאת שלום עולמי.
וְעָמַד וְרָעָה: מלך המשיח יקום וישמש כרועה של עם ישראל. הפרשנים מסבירים כי פעולת הרעייה משמעותה הנהגה ופרנסה של העם [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא].
בְּעֹז ה' בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו: המשיח לא ינהיג בכוחו העצמי או בעוצם ידו, אלא מכוחו של ה' [מצודת דוד]. המלבי"ם מבחין בין שני חלקי תיאור זה: בְּעֹז מתייחס לגבורה הנדרשת כדי לעמוד ולהילחם נגד אומות העולם, ואילו בִּגְאוֹן מתייחס לכוח הניסי, העל טבעי והקדוש שבו ינהיג את ישראל. הוספת המילה אֱלֹהָיו באה להדגיש את השראת השכינה על המנהיג [מלבי"ם]. הרד"ק מוסיף כי גאון ה' יתבטא גם במשפט שיעשה באומות, דבר שיטיל יראה על כל העולם. שאר הפרשנים מבארים את המושג גאון כרוממות, תוקף וגדולה [מצודת ציון, שטיינזלץ].
וְיָשָׁבוּ: מילה זו מתפרשת בשני כיוונים המשלימים זה את זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שישראל ישבו בארצם לבטח, בהשקט ובשלווה, ללא מלחמות וללא פחד. המלבי"ם מדגיש כי ישיבה זו מבטאת מנוחה מוחלטת, שהיא ההפך ממצב של נדודים וטלטול. מנגד, רש"י מפרש את המילה כשיבה של העם מן הגלויות חזרה אל מקומם.
כִּי עַתָּה יִגְדַּל עַד אַפְסֵי אָרֶץ: המילה אַפְסֵי מציינת את קצות העולם, המקומות שבהם הארץ מסתיימת [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי בעת ההיא שמו וכבודו של המלך המשיח יתפרסמו ויגדלו בכל העולם [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. ביטוי מעשי לגדולה זו מובא בדברי רש"י, המפרש כי אומות העולם יביאו אל המשיח מנחות של סוסים ורכב מקצות הארץ.