באחרית הימים עתיד מעמדו של עם ישראל לעבור מהפך דרמטי, ממצב של חולשה ופגיעות לכוח שלטוני בלתי ניתן לעצירה. בעוד שבעבר היו ישראל נתונים לחסדי אומות העולם, כשה פזור הנדחה מפני אריות או כפרה חסרת ישע הנמצאת בידי חיות טרף חזקות [מלבי"ם, צאינה וראינה], הרי שלעתיד לבוא המצב יתהפך. כאשר יגיעו ישראל למדרגתם הראויה, הם לא יזדקקו עוד לעזרת אחרים, אלא יטילו יראה על סביבותיהם ומלכם ישלוט בכול [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הנבואה מתארת את ניצחונם המוחלט של ישראל על האומות שיבואו לצור על ירושלים ובית המקדש במלחמת גוג ומגוג [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. הפסוק משתמש בדימוי כפול של משפחת האריות כדי לתאר סוגים שונים של ניצחונות. המילה בְּבַהֲמוֹת יַעַר מתייחסת לחיות הבר, כִּכְפִיר הוא אריה צעיר ובחור, והפועל וְרָמַס מבטא דריסה חזקה בכפות הרגליים [מצודת ציון]. פעולת הציד מתחלקת לשתיים: וְרָמַס מתאר את דריסת האריה הרעב האוכל את טרפו במקומו, ואילו וְטָרַף מתאר את נשיאת הציד חזרה למאורה כדי להאכיל את הלביאות והגורים [רש"י].
גישה מרכזית מבחינה בין שני חלקי הדימוי: האַרְיֵה הגדול והחזק, שיוצא אל היער ונאבק בחיות בר עוצמתיות כמו דובים ונמרים, מסמל את גבורת ישראל כנגד אומות גדולות ועצומות. לעומתו, הכְּפִיר, שאינו חזק מספיק להיאבק בחיות יער אך שולט ללא מצרים בעֶדְרֵי־צֹאן, מסמל את הניצחון על אומות קטנות יותר. יש הסבורים כי האַרְיֵה מייצג את יציאת ישראל להילחם באומות גדולות בארצותיהן שלהן, בעוד הכְּפִיר מייצג את הריגת צבאות האויב שיבואו לתקוף את ירושלים, מבלי שישראל יצטרכו לצאת אליהם [מלבי"ם]. אחרים מזהים את החלוקה עם אומות ספציפיות: האַרְיֵה רומז לניצחון על אימפריית אשור ובני המזרח, והכְּפִיר מסמל את הכרעת בני אדום [אברבנאל].
מעבר למערכות המלחמה הרגילות, יש המפרשים את הפסוק כסגירת מעגל היסטורית. על פי תפיסה אחת המבוססת על ספר הזוהר, לעתיד לבוא יקים ה' לתחייה את נבוכדנצר, סנחריב ושאר הצוררים ההיסטוריים של ישראל, רק כדי שישראל יוכלו להילחם בהם ולנקום בהם על סבלות העבר [נחל שורק, חומת אנך].
זווית ייחודית נוספת מפרשת את שְׁאֵרִית יַעֲקֹב כרמז לצאצאי האנוסים שהתבוללו ונטמעו בתוך אומות העולם. מכיוון שהם חיים בתוך עַמִּים רַבִּים, האומות אינן חושדות בהם ורואות בהם חלק טבעי מבהמות היער או עדרי הצאן. אולם לעתיד לבוא, אותם צאצאים יחזרו ליהדותם ויכו את האומות מתוכן פנימה, כפי שאריה מזנק בפתאומיות על טרפו. הם ינשלו את האומות מכוחן ומשפען מתוך המערכת עצמה, מבלי שאיש יוכל להינצל מידם [אהבת יהונתן].