בעתיד לבוא, ישרור בעולם שלום מוחלט וביטחון אלוהי שיהפכו את חומות המגן האנושיות למיותרות לחלוטין. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה עָרֵי מתייחסת באופן ספציפי לערים מוקפות חומה, בעוד שהמילה מִבְצָרֶיךָ מתארת גם היא ערי מבצר. הפעולה וְהָרַסְתִּי משמעותה נתיצה ושבירה של אותן חומות, כאשר חציו השני של הפסוק מהווה כפל עניין ונועד לחזק את הרעיון המופיע בחציו הראשון [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהסרת החומות והמבצרים אינה עונש, אלא ברכה של ביטחון. לאחר המלחמות הגדולות, דוגמת מלחמת גוג ומגוג, ה׳ יילחם עבור העם ויביא שלום כה עמוק, עד שלא יהיה עוד פחד מאויבים ולא יתעורר צורך בהגנה פיזית של חומות וכלי נשק [רש"י, צאינה וראינה, מצודת דוד, אברבנאל]. יתרה מכך, הפרשנים מציינים כי היציאה מהערים המוקפות אל ערי הפרזות הפתוחות טומנת בחובה יתרונות משמעותיים לאיכות החיים: האוויר במרחבים הפתוחים נקי, מרווח ובריא יותר מאשר בכרכים הצפופים, ואף המחיה בהם זולה יותר [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
לצד תפיסה זו, יש המפרשים את הביטוי עָרֵי אַרְצֶךָ לא כערי מגורים רגילות, אלא כערי ממשל צבאיות שנועדו לאחסון נשק ומרכבות, והן אלו שיבוטלו [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בהרס הערים והמבצרים עקירה של תחושת הביטחון העצמי הכוזב; ה׳ יהרוס הן את ערי הפרזות של הגיבורים הבוטחים בכוחם הפיזי, והן את המבצרים של אלו הבוטחים בחומות האבן, כדי להוכיח שההגנה האמיתית מגיעה רק ממנו [אהבת יהונתן]. מנגד, ישנה מסורת תרגום המפרשת כי הערים והמבצרים שייהרסו אינם של עם ישראל כלל, אלא עריהם הבצורות של אומות העולם והאויבים [רד"ק בשם תרגום יונתן].