החזון המוצג טומן בחובו הבטחה לתקופת שלווה אולטימטיבית ובלתי מעורערת, המציבה ניגוד מוחלט בין פחדי העבר לבין הביטחון העתידי תחת הנהגה משיחית. הבטחה זו אינה רק להפסקת הלחימה, אלא לשינוי עמוק ביחסי הכוחות בעולם.
המילים וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם מתארות מצב של שלום גמור, קבוע ונטול הפסקות, השונה מישועות העבר שבעקבותיהן שבו צרות (רש"י). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששלום זה מיוחס למלך המשיח, שעצם פרסום שמו וגדולתו יהיו הסיבה לשלווה. שלטונו יתפשט בעולם לא באמצעות מלחמות, אלא בכוח השלום עצמו, שכן העמים יקבלו על עצמם את דתו ומלכותו (רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם).
באשר למילים אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ, הפרשנים מסבירים כי המילה "כי" משמשת כאן במשמעות של "אם" (רש"י, ביאור שטיינזלץ). כלומר, אם האויב האשורי ינסה להיכנס לארץ כדי לפגוע בה, או וְכִי יִדְרֹךְ (מלשון הליכה) בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ (היכלות), ישראל לא יפחדו ממנו עוד (רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא). המלבי"ם מדייק ומוסיף כי יש הבדל בין ההגעה לגבולות הארץ המרומזת במילים יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ לבין ההגעה לירושלים עצמה המרומזת במילים יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ. מנגד, מצודת דוד מציע כי השלום יהיה כה עוצמתי, עד שגם אם אשור יבוא, הוא לא יגיע למטרות מלחמה אלא מתוך הכנעה מוחלטת. על פי מסורת הכתיב, המילה יבוא נכתבת באופן מלא עם האותיות וי"ו ואל"ף (מנחת שי).
התגובה לאיום מתבטאת במילים וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו. רוב הפרשנים מבינים זאת כהקמת כוח נגדי שיעמוד מול האויב ויכה אותו. אולם, יש המפרשים כי המילה "עליו" פירושה "עמו", כלומר השרים יקומו יחד עם המלך המשיח (רד"ק), ויש הטוענים כי הכוונה היא שישראל ימשלו בארץ האויב ויקימו עליו נציבים מטעמם (מצודת דוד).
ההנהגה שתקום מתוארת כשִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. הפרשנים מבארים כי רֹעִים הם מנהיגים המורים לעם את הדרך, נְסִיכֵי משמעו בעלי שררה, ואָדָם מתייחס לאנשים חשובים ומושלים (מצודת דוד, מצודת ציון).
לגבי המספרים עצמם, הגישה המרכזית היא שאין מדובר בדיוק בחמישה עשר איש, אלא זהו סגנון פיוטי כפול המבטא ריבוי של שרים, מפקדי צבא ואנשי מלחמה, בדומה לביטוי "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ).
לצד ההבנה כי מדובר בריבוי סמלי, קיימת מסורת תלמודית המזהה את הדמויות הללו עם אישים ספציפיים מההיסטוריה היהודית, החל מאבות האומה (כאברהם, יצחק ויעקב), דרך דוד המלך ועד לנביאים כשמואל ואליהו (רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ). המלבי"ם מציע רובד היסטורי ועתידי נוסף: מבחינה היסטורית, ייתכן שהמספרים רומזים לשמונת מלכי ישראל ולשבעת מלכי יהודה שמלכו בתקופת האיום האשורי המקורי. מבחינה עתידית, הם מקבילים למספר האומות שייקחו חלק במלחמות גוג ומגוג המתוארות בנבואות יחזקאל, המסמלות את המאבק האחרון לפני השלום המיוחל.