מיכה, פרק ד׳, פסוק י״ד

צבאות האויב, המכונים בַת־גְּד֔וּד, מתקבצים יחד כדי להקיף את העיר וללכדה, ובכך מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ. באותה עת של משבר מונחתת מכה של ביזיון והשפלה באמצעות שרביט, כאשר בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל. מכה זו מתארת את האויבים המבזים את מנהיגי העם בגלות, או לחלופין מצביעה על החטא שבגינו בא המצור מלכתחילה, כאשר בני ישראל עצמם הלעיגו והכו את נביאיהם. בין אם מדובר באימפריות העבר שהחריבו את ירושלים ובין אם בכוחות שיתאספו שוב למלחמה באחרית הימים, המילה תִּתְגֹּדְדִ֣י טומנת בחובה גם את מפלתם העתידית, אז ישרטו האויבים את בשרם בצער ובאבל כאשר יקבלו את עונשם מידי ה'.