נחום, פרק א׳, פסוק י״ד

נסו לדמיין שליט חזק וגאה מאוד, שבטוח שהוא יכול לנצח את כולם ואפילו מזלזל בה'. הנביא שלנו פונה עכשיו ישירות אל המלך הזה, מלך אשור, ומעביר לו מסר ברור. הנביא אומר לו שוְצִוָּה עָלֶיךָ ה', כלומר ה' גזר עליו גזירה בגלל ההתנהגות שלו. הגזירה היא שלֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד. ממש כמו שזרע שותלים באדמה כדי שיצמח וימשיך לגדול, כך למלך לא יישארו צאצאים שימשיכו למלוך אחריו והשושלת שלו תיפסק לחלוטין. כשהמלך יבין שהוא בצרות, הוא ינסה לברוח ולהסתתר במקום שהכי חשוב לו, מקדש האלילים שלו. אבל דווקא שם, מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ. ה' מסביר לו שדווקא במקום שבו הוא קיווה להינצל, הוא ימצא את סופו. המקדש יהפוך להיות הקבר שלו, והפסלים שבו ייהרסו וייעלמו. ולמה כל זה קורה? כִּי קַלּוֹתָ. המלך הפך להיות חסר חשיבות ובזוי בעיני ה', מפני שהוא היה קל דעת, העז לזלזל בה' וחשב שה' לא יוכל להציל את ירושלים. לכן, בסופו של דבר, הוא איבד את כל הכבוד שהיה לו.