במדבר, פרק כ״ה, פסוק ט״ו

פירוט ייחוסה ומעמדה הרם של הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה, שהייתה למעשה הגורם למגפה שהכתה בישראל, חושף את עומק הקנוניה המדיינית. היותה הַמִּדְיָנִית שהפקירה עצמה בפרהסיה מעידה על פעולה מתוך מניע של שנאה טהורה, וקריאתה בשם כׇּזְבִּי מרמזת כי שיקרה לאביה או שהביאה חורבן וטבח על עמה. הכתוב מציין שהיא בַת־צוּר, שהיה רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית־אָב, המנהיג של השבט החשוב ביותר, אשר ביזה את עצמו והפקיר את בתו רק כדי להוות דוגמה אישית להחטאת ישראל. התוספת בְּמִדְיָן הוּא מבהירה שלמרות מעשהו הוא נותר מכובד בעיני עמו, או מרמזת שזהו בלק ששב למעמדו במדיין לאחר שאיבד את מלכותו במואב. ציון מעמדה המלכותי נועד לגנות את שפלותה של מדיין, וכן להעצים את קנאותו לה' של פנחס, שלא נרתע מהריגת נסיכה זרה למרות הסכנה הפוליטית.