יצא לכם פעם לחשוב עד כמה אדם יכול להתאמץ רק בגלל שהוא כועס או שונא מישהו אחר? הסיפור שלנו מגלה בדיוק את זה. המדיינים שנאו מאוד את עם ישראל, ורצו בכל כוחם להכשיל אותם ולגרום להם לעשות דברים רעים. התורה מספרת לנו על אישה בשם כׇּזְבִּ֣י, והיא נקראת הַמִּדְיָנִית כדי להזכיר לנו את השנאה הגדולה של העם שלה. היא נקראת גם הַמֻּכָּ֛ה, מילה שדומה למילה "המכה", כי המעשים הרעים שלה גרמו למכה ולמגפה קשה בעם ישראל.
אבא של כזבי היה אדם בשם צ֑וּר, והוא לא היה סתם איש רגיל. התורה קוראת לו רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב. במדיין היו כמה קבוצות ושבטים, וצור היה המנהיג של הקבוצה הגדולה והחשובה מכולן. תארו לעצמכם, מנהיג כל כך גדול וחשוב היה מוכן לשלוח את הבת שלו, שהיא ממש נסיכה, לעשות מעשים רעים רק כדי לפגוע בעם ישראל. הוא זלזל בכבוד שלו ובכבוד של הבת שלו כדי לשמש דוגמה אישית לשאר הנשים במדיין. בגלל המעשה המבייש הזה, התורה מורידה אותו אחר כך מהגדולה שלו, וכשהיא סופרת את מלכי מדיין היא שמה אותו באמצע הרשימה ולא בהתחלה או בסוף.
המילים בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא מסבירות לנו משהו עצוב. למרות שצור עשה מעשה נורא בעיני ה', במדינה שלו, במדיין, עדיין כיבדו אותו כי הם לא ראו שום בעיה במעשים הרעים האלו. כשאנחנו מבינים שכזבי הייתה נסיכה חשובה, אנחנו מבינים עד כמה פנחס היה אמיץ. הוא לא פחד מהמעמד המכובד שלה ולא נרתע, אלא עשה את הדבר הנכון כדי להגן על עם ישראל ולשמור על הכבוד של ה'. בזכות האומץ הזה, ה' הבטיח להגן עליו ונתן לו ברית של שלום.