במדבר, פרק כ״ה, פסוק ה׳

כדי לעצור את המגפה, משה פונה אל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל, המנהיגים הממונים על העם, ומורה להם לעבור לטיפול משפטי ממוקד ולהעניש בתלייה את האשמים. הוא דורש מכל הרכב של בית דין שבטי: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, כלומר שפטו את האנשים הנתונים תחת השגחתכם. עונש המוות יועד אך ורק לאלו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר, אנשים שדבקו בעבודה הזרה בחיבור חזק כצמיד וסירבו להיפרד ממנה, בשונה ממי שרק חטא בזנות מתוך תאווה. קיימת מחלוקת אם הוראה זו יצאה לפועל והובילה להריגתם של רבבות חוטאים, או שמעולם לא התממשה משום שחטאו הפומבי של זמרי קטע את ההליך המשפטי. לפי הגישה השנייה, מעשהו העצמאי של פינחס הוא שעצר את המגפה ושיכך את כעסו של ה', והחוטאים הנותרים הושמדו בהמשך בידי ה' עצמו.