במדבר, פרק כ״ט, פסוק י״א

ביום הכיפורים מוקרב שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת כחלק מקורבנות המוסף הציבוריים, ותפקידו לכפר על טומאת המקדש וקודשיו במקרה שהייתה לאדם ידיעה על כך. בשונה ממועדים אחרים לא נכתב כאן שהקורבן נועד לכפר, שכן עצם היום מהווה את גמר הכפרה לכלל העבירות, ובלבד שהאדם מודע ליום ומכוון להתכפר בו. קורבן זה נעשה מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, שהוא השעיר הפנימי, כדי ללמד שעבודת קודש הקודשים קודמת להקרבת שעיר המוסף, ויש המסבירים שהוזכרה רק החטאת משום שהיא באה מתקציב הציבור, בניגוד לפר הכוהן הגדול. כל אלה מוקרבים בנוסף לוְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם, כאשר רוב המפרשים קובעים כי המילה וְנִסְכֵּיהֶם מתייחסת לנסכי קורבנות המוסף ולא לקורבן התמיד, הגם שיש הסבורים שהיא חלה על שניהם.