במדבר, פרק כ״ט, פסוק י״ב

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִִי, לאחר ימי התשובה, מתחיל חג הסוכות המהווה את שיאו של המעגל השנתי. יום זה מוגדר כמִקְרָא קֹדֶשׁ, זמן של התכנסות סביב המקדש שבו יש לעזוב את שגרת החומר, ולכן כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. הציווי וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים מקבע את החגיגה כחובת קבע, שמשמעותה המעשית היא הבאת קורבנות מיוחדים ותפילה על הגשמים. התורה מתמקדת כאן במערכת הקורבנות במקום במצוות הישיבה בסוכה, כדי להדגיש את הפן הכלל-עולמי של החג שנועד להשפיע שפע על שאר האומות, או לחלופין כדי לסמל את שלבי מעגל חייו של האדם.