במדבר, פרק כ״ט, פסוק ל״ד

בימי החג מוקרב וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד כתוספת לקורבן היומי הקבוע, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, יחד עם המנחה והנסכים הנלווים אליה, מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. בניגוד למועדים אחרים, התורה אינה מציינת שקורבן זה נועד לכפר על העם. השמטה זו נובעת מאופיו האוניברסלי של החג, שבו הקורבנות מיועדים לכפר גם על אומות העולם ולא רק על ישראל, או מכיוון שהעם כבר טוהר מעוונותיו ביום הכיפורים הסמוך ואינו זקוק בשלב זה לכפרה נוספת.