יצא לכם פעם להבטיח מתנה למישהו חשוב, ולחכות לאירוע חגיגי במיוחד כדי להעניק לו אותה? התורה מסכמת את כל המתנות והקורבנות המיוחדים שעם ישראל מביא יחד בחגים, וקוראת להם אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם. אלו הם קורבנות החובה שכולנו שותפים בהם. אבל התורה לא שוכחת גם את הקשר האישי של כל אחד ואחת מאיתנו עם ה'. לכן היא מוסיפה את המילים לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, שפירושן "בנוסף להבטחות ולמתנות האישיות שלכם".
אם במהלך השנה אדם הבטיח להביא קורבן נדבה לה', החג הוא ההזדמנות המושלמת ביותר לעשות זאת. הרי כולם כבר נמצאים יחד בירושלים, וכך חוסכים טרחה של נסיעה נוספת וגם מוודאים שלא שוכחים לקיים את ההבטחה. התורה מפרטת את סוגי המתנות האישיות במילים לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם. שמתם לב באיזו מילה הרשימה מסתיימת? המילה וּלְשַׁלְמֵיכֶם מזכירה לנו את המילה "שלום", כי התורה תמיד אוהבת לסיים דברים באווירה של שלום ושלמות.
כשמסתכלים על כל הקורבנות של החגים, מגלים דבר נפלא. בחג הסוכות מביאים שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם, כדי לבקש מה' שיוריד שפע וברכה לכל האנשים בעולם. מיד לאחר מכן, בשמיני עצרת, מביאים רק פר אחד ויחיד, שמסמל את הקשר המיוחד והקרוב שבין ה' לעם ישראל. כל המתנות האלו נועדו לרומם אותנו ולעזור לנו לזכור שה' הוא בורא העולם שמשגיח על כולם.