קרה לכם פעם שהיה יום מיוחד וחגיגי, אבל עדיין הייתם צריכים לזכור לעשות גם את הדברים הרגילים והקבועים שלכם? ככה בדיוק היה בבית המקדש. בחגים, בני ישראל הביאו קרבנות מיוחדים לכבוד המועד. אבל גם ביום חגיגי, אסור לשכוח את הקרבנות הקבועים. לכן, בנוסף לקרבנות החג, היה חובה להביא גם את קרבן החטאת ואת עולת התמיד שמקריבים בכל יום.
התורה מזכירה כאן את המילה עזים, וזה לא במקרה. המילה הזו רומזת לאירוע חשוב מאוד מהעבר הרחוק, ל"עז משולש" שאברהם אבינו הקריב בברית בין הבתרים. יחד עם הקרבנות הביאו גם יין. כאשר התורה אומרת ונסכה, היא לא מתכוונת רק לדבר אחד, אלא משלבת שתי כוונות יחד: היא מתייחסת גם ליין המיוחד שמביאים לכבוד החג, וגם ליין הקבוע שמלווה תמיד את קרבן עולת התמיד בכל יום ויום. כך מחברים את השמחה המיוחדת של החג יחד עם העבודה הקבועה לְה׳.