ביום הכיפורים מצווה התורה להקריב קרבן עולה, שמרכיביו זהים לחלוטין לאלו של קרבן המוסף המוקרב ביום התרועה [שטיינזלץ]. הפירוט של פר בן בקר אחד וכן איל אחד מתייחס לקרבנות ציבור המוקרבים בעבור כלל העם. יש להבחין בבירור בין קרבנות אלו לבין הקרבנות הייחודיים לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים המוזכרים בפרשת אחרי מות. בעלי חיים אלו אינם הפר והאיל האישיים של הכהן הגדול, ואף האיל המוזכר כאן אינו האיל שלוקח הכהן מאת העם באותה פרשה, שכן בפסוק זה מתווספים אליהם גם כבשים בני שנה שבעה [אבן עזרא].
מבחינת מסורת הקריאה, המילה בקר מוטעמת בטעם המקרא תביר, ולא בטעם מירכא [מנחת שי].