יצא לכם פעם לחגוג שני אירועים מיוחדים בדיוק באותו היום? ביום הראשון של החודש השביעי קורה משהו מיוחד מאוד: זה לא רק יום רגיל, זה גם תחילת חודש חדש וגם חג ראש השנה. בגלל שיש כאן שלוש סיבות שונות להתקרב אל ה', היו מקריבים ביום הזה במקדש שלושה סוגים שונים של קורבנות.
איך יודעים באיזה סדר להקריב אותם? יש כלל פשוט והגיוני: מה שקורה לעיתים קרובות יותר, מקבל עדיפות ראשונה. לכן, קודם כל היו מקריבים את הקורבן הרגיל של כל יום, אחר כך את הקורבן של תחילת החודש, ורק בסוף את הקורבן המיוחד של חג ראש השנה.
כדי שלא נטעה ונחשוב שבגלל שראש השנה הוא חג כל כך גדול אפשר לוותר על הקורבנות הרגילים של תחילת החודש, התורה כותבת מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ. המילה הזו מלמדת אותנו שהקורבנות של ראש השנה באים בנוסף לקורבנות של החודש, ולא במקומם.
אולי תשימו לב שהתורה מזכירה כאן את קורבן העולה של החודש, אבל לא מזכירה את קורבן החטאת, שהוא קורבן שמביאים על טעויות שעושים בלי כוונה. הסיבה לכך היא שקורבנות העולה של החודש ושל ראש השנה דומים מאוד במטרה שלהם, ולכן מתאים לכתוב אותם יחד. לעומת זאת, קורבנות החטאת מטפלים בסוגים שונים לגמרי של טעויות, ולכן התורה בחרה שלא לערבב אותם באותו המשפט.
לקראת הסוף, המילה וְנִסְכֵּיהֶם מתארת את היין המיוחד שהיו מנסכים, כלומר שופכים בעדינות על המזבח, יחד עם הקורבנות. כל הפעולות האלה יחד עזרו לעם ישראל להתחיל את השנה החדשה מתוך התחדשות וחיבור אמיתי אל ה'.