במדבר, פרק ל״ו, פסוק ו׳

ההנחיה האלוהית מאזנת בין זכותן של בנות צלפחד לחירות אישית לבין הצורך לקבע את גבולות נחלות השבטים בראשית ההתיישבות. ה' מצהיר כי זֶה הַדָּבָר, כלומר הוראת שעה לדור ההוא או פנייה המייחדת את כבודן, ולפיה הן רשאיות להינשא לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים מתוך עצמאות מלאה לבחור את בן זוגן. עם זאת נאמר להן אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים, כתנאי המחייב אותן למצוא חתן רק בתוך השבט שלהן כדי למנוע עירוב נחלות. מנגד, יש המפרשים כי הגבלה זו אינה איסור אלא עצה טובה בלבד שניתנה להן בזכות מעמדן המיוחד. עצה זו נועדה למנוע התנשאות על שאר הנשים, או להכין אותן לנס שבו יזכו ללדת בגיל מבוגר ולכן היה חכם לשמר את הנחלה במשפחה.