יצא לכם פעם לקבל רשות לעשות בדיוק מה שאתם רוצים, אבל יחד איתה גם עצה חכמה שמסבירה איך כדאי לעשות את זה נכון? זה בדיוק מה שקרה לבנות צלפחד. בגלל שהן היו נשים כל כך צדיקות וחשובות, ה׳ רצה לרומם את כבודן ונתן להן זכות מיוחדת. הוא קבע שהן יכולות להתחתן עם מי שלַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, כלומר, הוענק להן חופש מוחלט לבחור עם מי להתחתן. אבל מיד אחר כך מופיעה הכוונה: אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם. ה׳ ייעץ להן לבחור חתן מתוך השבט שלהן. העצה הזו ניתנה כדי שהן לא ייראו כמתנשאות שמרגישות חשובות יותר משאר הבנות, וכדי שימשיכו לנהוג בפשטות כמו כולם.
מעבר לסיפור האישי שלהן, הייתה כאן גם סיבה חשובה שקשורה לכל עם ישראל. באותם ימים, העם בדיוק עמד להיכנס לארץ ישראל, וכל שבט היה צריך לקבל את השטח המיוחד שלו ולבנות בו את חייו. כדי למנוע בלבול ומריבות בזמן חלוקת הארץ וקביעת הגבולות, היה חשוב שהאדמות לא יעברו משבט לשבט בעקבות נישואים. המילים זֶה הַדָּבָר מלמדות אותנו שההגבלה הזו לא הייתה חוק לתמיד, אלא רק כלל זמני לאותו הדור. ברגע שהארץ חולקה בשלום וכל שבט התבסס בנחלה שלו, החשש נעלם, וההגבלה הזו בוטלה לגמרי לכל הדורות הבאים.