במדבר, פרק ח׳, פסוק י״ט

ה' מפקיד את הלויים המיומנים על עבודת המשכן במקום הבכורות, ומכריז וָאֶתְּנָה אֶת־הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כמתנה מאתו שנועדה לסייע לכהנים. תפקידם של הלויים הוא לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד בנשיאת המשכן והקמתו, וכן וּלְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל באמצעות שירתם, תפילתם או עצם נוכחותם כתחליף לעם. בנוסף, הלויים משמשים כמשמר קבוע החוצץ בין העם למשכן כדי שוְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֹּדֶשׁ, ובכך הם מונעים טעויות קטלניות ומגנים על האומה כולה. החזרה המרובה על הצירוף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בפסוק נועדה להביע את אהבתו של ה' לעמו חרף חטא העגל, ולהדגיש את חשיבות השמירה על חייהם.