במדבר, פרק ח׳, פסוק כ״ה

בהגיע הלוי להיות בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, היחלשותו הפיזית הטבעית מחייבת שינוי בתפקידו במשכן. ההוראה כי הלוי יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וכן וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד אינה מצביעה על פרישה מוחלטת מכל עשייה, אלא על הפסקת העבודה הפיזית הכבדה של נשיאת כלי המשכן על הכתפיים. מגיל זה הוא פטור מחובת העבודה הקשה ועובר לתפקידי סיוע קלים יותר לאחיו, כמו שמירה על השערים, טעינת עגלות או השתתפות בשירה, אם כי יש הסבורים שגם השירה נחשבת לעבודה שממנה יש לפרוש. חובת פרישה זו נאמרה כהוראה זמנית לדור המדבר בלבד בשל הצורך בנשיאת המשכן, ואילו לדורות במקדש הלוויים המשיכו לשרת גם לאחר גיל חמישים, ונפסלו רק כאשר כוחם נחלש מאוד או שקולם השתנה.