פסוק זה מתאר את טקס הטהרה הייחודי והחד-פעמי שנערך ללויים לקראת כניסתם לעבודה במשכן. טקס זה נועד להכשיר אותם לתפקידם החדש, בו הם מחליפים את הבכורות שנפסלו לעבודה בעקבות חטא העגל. הליך הטהרה מורכב ממספר שלבים סדורים הכוללים הזאה, תגלחת וטבילה.
השלב הראשון בטקס הוא הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת. הפרשנים מסכימים כי מדובר במי אפר פרה אדומה [רש"י, רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, המילה חטאת נגזרת מלשון חיטוי וניקוי, או שהיא רומזת לקרבן חטאת [אבן עזרא]. הזאה זו נדרשה ספציפית כדי לטהר את הלויים מטומאת מת, ולא מטומאות אחרות שאינן דורשות הזאה [רש"י, מזרחי, גור אריה]. הסיבה המרכזית לטומאתם נבעה מכך שהלויים הם אלו שהרגו את חוטאי עגל הזהב, ולכן נטמאו בעצמם בטומאת מת [רבנו בחיי, צאינה וראינה, מלבי"ם]. סיבה נוספת היא שמעתה, כשהם עתידים לשאת את כלי המשכן ולעבוד בו בקביעות, היה צורך לטהרם מכל ספק של טומאת מת ישנה כדי שלא יכנסו למקדש בטומאה [בכור שור, חזקוני]. למרות שפרשת פרה אדומה מופיעה בתורה רק בשלב מאוחר יותר, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהציווי והכנת האפר התרחשו כבר עתה, בסמוך להקמת המשכן, כדי לאפשר את טהרת הלויים [שד"ל, חזקוני].
השלב השני הוא וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם. מבחינה דקדוקית, המילה והעבירו אינה ציווי המופנה למשה שיגלח אותם, אלא תיאור פעולה שהלויים נדרשים לעשות בעצמם [רשב"ם]. בפועל, המשמעות היא גילוח מוחלט של שערות הראש, הזקן ושער הגוף [ביאור שטיינזלץ], אם כי יש המדגישים שגילוח זה לא כלל את פאות הראש [אבן עזרא, חומת אנך] ולא את השיער שבמקומות הנסתרים בגוף [תורה תמימה]. חשוב לציין כי מצווה זו של תגלחת הלויים הייתה הוראת שעה חד-פעמית לדור המדבר בלבד, בשעה שנבחרו לשירות, ולא נהגה לדורות [תורה תמימה, שפתי כהן].
הפרשנים מציעים מספר גישות לשאלת הצורך בתגלחת כה קיצונית:
הגישה הראשונה קושרת את התגלחת לכפרה על חטא העגל. מאחר שהלויים מחליפים את הבכורות שעבדו עבודה זרה (הקרויה "זבחי מתים"), ומאחר שמצורע נחשב כמת, נדרשו הלויים לעבור תהליך טהרה של תגלחת בדיוק כמו מצורע המיטהר מצרעתו [רש"י, רבנו בחיי, ברטנורא]. יש המוסיפים כי עובדי העגל עצמם לקו בצרעת, ולכן נדרשה פעולה זו ככפרה [שפתי חכמים].
גישה שנייה מסבירה שהגילוח נועד לייפות את הלויים ולהסיר מהם כל לכלוך לקראת כניסתם לשרת לפני המלך [בכור שור].
גישה שלישית מעניקה לתגלחת משמעות סמלית ורוחנית. השיער מסמל את המותרות, ואת ההתבדלות של האדם הפרטי. גילוח כל השיער מבטא את ביטול האנוכיות, ומסמל את התמסרותם המוחלטת של הלויים לשירות הכלל, תוך טהרת המחשבות והדעות [רש"ר הירש, מלבי"ם].
גישה רביעית, בעלת אופי מיסטי, רואה בתער (החרב) סמל לכוח הדין שהופעל על ידי הלויים כשהרגו את אנשי שכם ואת חוטאי העגל. הגילוח נועד להסיר את כל השיער שגדל תחת אותה השפעה של דין, ובכך לשנות את צורתם כדי לנתק אותם מכוחות הטומאה ולהכניסם למעגל של קדושה [שפתי כהן].
השלב האחרון בטקס הוא וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וְהִטֶּהָרוּ אינה מתארת רק תוצאה של ניקיון, אלא ציווי מעשי לטבול את כל גופם במקווה מים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, הכתב והקבלה]. הטהרה הושלמה רק לאחר כיבוס הבגדים וטבילתם, יחד עם טבילת גוף הלויים עצמם [העמק דבר].