פסוק זה מסכם את תהליך יצירתה המורכב של המנורה, ומגשר בין החזון האלוהי לבין ביצועו המעשי. הכתוב מתאר את המנורה ככלי ייחודי, שדרש התערבות אלוהית ישירה כדי להביאו מן הכוח אל הפועל.
המילה הפותחת וְזֶה מעוררת את תשומת לב הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמילה זו מצביעה על כך שה' הראה למשה את המנורה באצבעו. מכיוון שריבוי הפרטים והעיטורים במנורה הקשה על משה להבינה מתוך הוראות מילוליות בלבד, ה' הראה לו דמות חזותית מוחשית, מעין מנורה של אש. מנגד, יש המפרשים שהמילה וְזֶה באה להדגיש את ייחודיותה של המנורה, לומר שלא נעשה כלי כמותה מעולם [אבן עזרא, הטור הארוך], או כדי להמחיש לאהרן הכהן את חשיבותה וקושי עשייתה, כדי שלא יקל ראש בעבודת הדלקת הנרות [שפתי כהן].
התורה מדגישה שהמנורה נעשתה מִקְשָׁה זָהָב. משמעות המילה מִקְשָׁה היא עשייה מתוך גוש אחד של חומר, באמצעות הקשה בפטיש וסיתות, ללא חיבור, הרכבה או הלחמת איברים נפרדים. הפרשנים מסכימים כי ציווי זה הוא תנאי מעכב ומהותי במנורה לדורות, אף יותר מהדרישה שתהיה עשויה מזהב [רמב"ן]. יתרה מכך, אילו הייתה המנורה עשויה ממתכות אחרות, היא כלל לא הייתה זקוקה לעיטורי הפרחים והגביעים [רלב"ג]. בעוד שהנרות עצמם היו ניתנים להסרה, גוף המנורה היה חייב להישאר יחידה אחת שלמה תמיד [אור החיים].
לדרישת המִקְשָׁה ניתנו גם משמעויות סמליות עמוקות: העשייה מגוש אחד מסמלת אחדות מוחלטת וחתירה לתכלית אחת [ספורנו], והיא רומזת לכך שכל ענפי החכמה השונים חוצבו ממקור אחד של תורה [העמק דבר]. במבט היסטורי, המנורה העשויה מקשה אחת מסמלת את ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל, כשם שהגוש המקורי מכיל בתוכו את הפוטנציאל מהבסיס ועד לפרח, כך נדרשות "הקשות פטיש" ומאורעות הזמן כדי לעצב את העם עד לפריחתו הרוחנית השלמה [רש"ר הירש].
הפירוט עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ בא להדגיש שגוף המנורה כולו היה עשוי מקשה אחת. יְרֵכָהּ הוא הבסיס שעליו עמדה המנורה, ופִּרְחָהּ מתייחס לעיטורים העדינים והדקים ביותר שעל הקנים. הגישה המרכזית היא שהמילה עַד משמשת כאן במשמעות של הכללה, החל מהאיבר הגדול ביותר ועד לפרט הקטן ביותר, הכל נעשה מאותו גוש זהב. פירוש ייחודי מציע שהמילה עַד נגזרת מהמילה עדי (תכשיט), כלומר שאפילו התכשיטים והעיטורים שעל הירך נעשו כולם כמקשה אחת [הכתב והקבלה].
הפסוק נחתם במילים כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת־הַמְּנֹרָה. המילה כַּמַּרְאֶה אינה מתייחסת לגוון או לצבע, אלא לתבנית ולצורה החזותית שהראה ה' למשה בהר [רש"י, מזרחי]. לגבי המילים כֵּן עָשָׂה, מתעוררת מחלוקת מעניינת בשאלה למי מתייחסת פעולת העשייה. גישה אחת מסבירה שהכוונה היא למשה, שלמד את התבנית ודאג שהמנורה תיעשה בדיוק כפי שנצטווה [רמב"ן, אבן עזרא], או לבצלאל, האומן שביצע את המלאכה בפועל [רש"י, שפתי חכמים]. מנגד, גישה מדרשית המובאת בקרב הפרשנים טוענת שהכוונה היא לה' בעצמו. לפי גישה זו, מאחר שמשה התקשה מאוד ביצירת המנורה גם לאחר שהוצגה לו הדוגמה, ה' ציווה עליו להשליך את גוש הזהב לאש, והמנורה נוצרה מאליה באורח פלאי [רש"י, צאינה וראינה]. יש המשלבים בין הגישות ומסבירים שמשה החל את המלאכה והכה בפטיש במקומות הראויים, אך ה' הוא שגמר את המלאכה והשלים את הצורות המורכבות באורח נס [גור אריה, מזרחי].