במדבר, פרק ח׳, פסוק כ״ד

חוקת הלויים מדגישה כי זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם, שכן בניגוד לכוהנים הנפסלים במומים גופניים, הלויים נפסלים מעבודתם אך ורק מחמת גילם. תחילת דרכו של הלוי במשכן היא מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, גיל שבו הוא בא לִצְבֹא צָבָא, כלומר להתקהל ולהצטרף אל אחיו הבוגרים כדי ללמוד את הלכות העבודה, להתנדב, או לבצע מלאכות קלות כשמירה ושירה. המילה וָמַעְלָה רומזת לכך שהעבודה הרשמית והקשה של נשיאת המשכן מתחילה רק בגיל שלושים, לאחר חמש שנות הכשרה והגעת הלוי לשיא כוחו הפיזי. מגבלות גיל אלו בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד נאמרו רק לתקופת הנדודים במדבר שדרשה מאמץ רב, אך לדורות הלויים לא נפסלו מזקנה אלא רק אם קולם התקלקל ולא יכלו להמשיך לשורר.