במדבר, פרק ח׳, פסוק ט׳

הקדשת הלוויים לעבודת המשכן היא מעמד לאומי פומבי, שבו תחילה וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם כדי להעמידם בהיכון ובמוכנות כטקס היטהרות רשמי. לאחר מכן נדרש לאסוף את הציבור, כאשר ההוראה וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מכוונת לכלל האומה או לנציגיה הנבחרים. נוכחות העם הכרחית משום שהלוויים נחשבים למעין קורבן כפרה חי, וכבעלי הקורבן על בני ישראל להיות נוכחים כדי לסמוך את ידיהם עליהם. אף על פי שהלוויים מחליפים בפועל רק את הבכורות, ייצוג האומה כולה נדרש משום שהם מגנים על הציבור ומבצעים את עבודת הקודש במקומו. התקהלות זו מאשרת באופן רשמי את השותפות הרוחנית והכלכלית בין העם לבין נציגיו החדשים לפני ה'.